הארכיאולוגיה של הרצון לעיתים אנו מייחסים לאובייקטים או להישגים חיצוניים את הכוח למלא כמיהות עמוקות. האימון הבא הוא הזמנה לחקור את השכבות השונות של הרצון ולגלות מה מסתתר מתחת ל״אני רוצה״. מצאו זמן שקט, קחו מחברת וכלי כתיבה, והתבוננו בכנות בשלוש התחנות הבאות: 1. המטרה – מה אני רוצה? – מה הייתם רוצים להגשים או לחקור בשנה הקרובה, עוד חמש שנים או עוד עשר שנים? רשמו את הרצונות כפי שהם מופיעים, למשל: ללמוד מיומנות חדשה, לפתח את האימון, להרחיב את הפעילות המקצועית, להקים משפחה או לחוות רווחה גופנית. לעיתים דווקא המטרות החיצוניות הן אלו שמניעות אותנו לצאת למסע. 2. הכיוון - מה אני מבקשת דרך המטרה?– כעת שאלו את עצמכם: מה אני מקווה למצוא דרך ההגשמה הזו? אם הדבר שאני רוצה יתגשם, מה ישתנה בחוויה שלי? אילו איכויות או תחושות אני מחפשת? חופש, שייכות, ביטחון? אולי יצירתיות, שלווה או אהבה? לעיתים נגלה שמתחת למטרה מסוימת מסתתרת כמיהה לאיכות מסוימת של חיים. המטרה יכולה להשתנות, בעוד הכיוון שהיא מבקשת לבטא נשאר.

3. מה עומד בדרך? אילו חששות, ספקות או הרגלים עלולים לעכב את התנועה בכיוון הזה? איזה פחד מופיע כאשר אתם חושבים על הצעד הבא? האם ניתן להרגיש אותו ולהקשיב לו , מבלי לתת לו לבחור עבורכם? פחד אינו בהכרח סימן שאנחנו נעים בכיוון הלא נכון; לפעמים הוא מופיע דווקא כשאנחנו מתקרבים למשהו שחשוב לנו.

איננו מוכרחים למצוא תשובות סופיות דרך החקירה הזו. הרצונות שלנו משתנים, ולעיתים רק מתוך הדרך אנחנו מגלים מה באמת חשוב לנו. די בכך שזיהינו מטרה שאנו רוצות לנוע לקראתה, את הכיוון שאליו הלב נמשך ואת מה שעלול לעכב אותנו בדרך. אני נוהג לחזור לתרגיל הזה אחת לשנה, ולפעמים בתדירות גבוהה יותר. אני קורא את מה שכתבתי בפעם הקודמת, בודק מה השתנה בי ובחיי ועונה שוב על השאלות. המטרה אינה לבדוק אם הצלחתי לעמוד בתוכנית שקבעתי לעצמי, אלא לגלות אם הדברים שרציתי עדיין מבטאים את הכיוון שחשוב לי. השביל אינו תמיד ישר או ברור. לעיתים אנו מתקדמים, לעיתים נעצרים, ולעיתים גם מה שחשבנו שהוא הכיוון שלנו משתנה. אולי דווקא היכולת להמשיך לנוע ובו בזמן להסכים לעדכן את הדרך היא אחת הצורות המעשיות ביותר של אי־השתוקקות.