באימון זה נחקור את האפשרות לחוות באופן שונה תנוחות שמעוררות בנו רתיעה, חשש או אי־נוחות. המטרה אינה להגיע לביצוע מושלם של התנוחה, אלא לאפשר לגוף ולמוח לפגוש את האתגר מתוך ביטחון, סקרנות וחופש. שלב 1: זיהוי ההימנעות לרובנו יש תנוחות שאנחנו מעדיפות להימנע מהן. אולי הן גרמו לנו כאב בעבר, אולי הן נחוות כמסוכנות ואולי אנחנו פשוט לא אוהבות אותן. בחרו תנוחה אחת כזו – כפיפה לאחור, פיתול, תנוחת שיווי משקל או כל תנוחה אחרת שמעוררת בכם רתיעה - לאו דווקא הקשה ביותר. עדיף לבחור תנוחה מאתגרת מספיק כדי לעודד חקירה, אך גם כזו שיש בה מספיק ביטחון כדי שנוכל להישאר בנוכחות. שלב 2: יצירת תנאים של ביטחון היכולת לפגוש את הקושי גדלה כאשר הגוף נתמך. חפשו את נקודת הכניסה לתנוחה שבה הנשימה עדיין חופשית יחסית והמערכת רגועה. • שימוש בעזרים: אם התנוחה מעוררת פחד או כאב, אפשר להיעזר בבלוק, שמיכה, קיר או כל סוג אחר של תמיכה. העזרים אינם סימן לחולשה. הם מאפשרים לגוף לחוות יציבות וביטחון. • עצירה בדרך: אין צורך להגיע אל התנוחה המלאה. הישארו בנקודה שבה מופיע אתגר אך עדיין קיימת תחושת בחירה ושליטה. שלב 3: הפעלת הבלמים בתוך החקירה בנקודת הקושי, השתמשו בכלים שהוצעו בפרק כדי להאריך את השהייה: • נשימה: האריכו מעט את הנשיפה. נשיפה ארוכה יכולה לסייע למערכת להירגע ולהפחית דריכות. • הרפיית הפנים: רככו את הלסת, המצח והעיניים. לעיתים שינוי קטן באזור הפנים משפיע על התחושה בגוף כולו. • עדכון הסיפור: שימו לב למילים שהמוח מצמיד לחוויה. מה הוא מנבא שיקרה? הישארו לרגע והקשיבו למה שמתרחש בפועל. שימו לב אם עולה מחשבה כמו "זה קשה מדי", "נמאס לי" או "אפשר כבר לצאת?". במקום למהר לפעול בעקבותיה, שאלו: "מה יעזור לי להישאר כאן בנינוחות רבה יותר?" לפעמים האימון כולו מסתכם במציאת מקום נוח להתחיל ממנו. לפעמים הוא מסתכם בנשימה אחת נוספת בתוך המרחב שמעורר אי־נחת. בכל פעם שאנו פוגשות קושי מתוך יציבות וסקרנות, אנו מאפשרות למוח לעדכן את הציפיות שלו. עם הזמן מופיעה ההבנה שלא בכל אתגר יש איום, ושאפשר לחקור את גבולותינו מתוך רכות והקשבה.