מן הגס אל המעודן האימון הבא הוא הזמנה לחדד את הקשב ולהבחין בשכבות שונות של החוויה. לרוב, תשומת הלב שלנו נמשכת אל המושאים הגסים והבולטים ביותר בסביבתנו החיצונית והפנימית. כאן נתרגל מעבר הדרגתי מן הגס אל המעודן. שבו בנוחות או שכבו על הגב, עצמו עיניים ואפשרו לקשב לנוע דרך החושים: 1. שמיעה: הקשיבו לצלילים הבולטים ביותר בסביבה. לאחר מכן הרחיבו את ההקשבה גם לצלילים רחוקים יותר וקרובים יותר, לצליל הנשימה שלכם ולבסוף גם לצלילים העדינים ביותר שאתם יכולים להבחין בהם, כמו צליל הרקע שקיים תמיד בחלל האוזן. 2. ראייה: שימו לב למה שמופיע מאחורי העפעפיים הסגורים – אור, צללים, צבעים וצורות שמופיעים ונעלמים. אין צורך לעשות דבר, רק להתבונן. 3. ריח: הפנו את תשומת הלב לאזור הנחיריים. שימו לב לריחות הבולטים, ואחריהם גם לריחות העדינים יותר שמגיעים אליכם בכל שאיפה. 4. טעם: הרפו את הלשון בחלל הפה. האם יש טעם שנוכח ברגע זה, גם כאשר אינכם אוכלים או שותים? פשוט הבחינו בו. 5. מגע: התחילו בתחושות הברורות – מגע הגוף בקרקע, מגע הבגד בעור ומשקל הגוף. אחר כך הפנו את הקשב לתחושות עדינות יותר – מגע האוויר בעור, תנועות קטנות בגוף ופעימות עדינות בתוכו. 6. הנשימה: כעת שימו לב לנשימה. הרגישו את השאיפה. הרגישו את הנשיפה. התבוננו ברגעים הקצרים של המעבר ביניהן. אין צורך לשנות דבר, רק להבחין. 7. המכלול: הישארו דקה או שתיים עם מכלול התחושות מבלי לבחור באחת מהן במיוחד. אפשרו לצלילים, למראות, לריחות, לטעמים, למגע ולנשימה להיות נוכחים יחד.

כאשר הקשב מתעדן, אנו יכולות להבחין בפרטים שבדרך כלל חומקים מתשומת ליבנו. אין צורך לחוות חוויה מיוחדת או להגיע למסקנה כלשהי; עצם התנועה מהגס אל המעודן היא האימון.