באימון הזה נבדוק כיצד הנשימה, התנועה, הקול והקשב יכולים להתארגן סביב קצב משותף. במקום לנסות לשלוט בכל אחד מהם בנפרד, ניצור תנאים שיאפשרו להם להסתנכרן. תרגיל ראשון: להישען על קצב העולם בסוף היום, או ברגעים שאתם חשים מתח, נסו למצוא מקצב פשוט בסביבתכם: תנועת ענפים ברוח, גשם על החלון או מוזיקה איטית ונעימה. אם אתם נמצאים ליד הים – אפשר להקשיב לקצב הגלים.

אל תנסו לנשום אחרת, פשוט הפנו תשומת לב לקצב החיצוני במשך כמה דקות. שימו לב אם הנשימה מתחילה להתארגן סביבו. האם משהו משתנה באיכות הקשב? בתחושת הגוף? ברמת הדריכות? לעיתים הגוף אינו זקוק להוראה כדי להירגע. מספיק שהוא פוגש קצב יציב שאפשר להישען עליו.

תרגיל שני: ארבעת הצלילים – סנכרון גוף, נשימה ותודעה בתרגול הבא ניצור קצב מתוך הגוף עצמו. נחבר בין קול, תנועה, נשימה וקשב, ונאפשר להם להתארגן יחד. עמדו בנוחות. הרגישו את כפות הרגליים על הקרקע ושחררו את הכתפיים. אפשרו לנשימה להיות טבעית לכמה רגעים. כעת הוסיפו תנועה של הידיים. לכל צליל תהיה תנועה משלו, כך שהקול, הנשימה והתנועה ינועו יחד. הצליל אָה –בזמן הנשיפה הפיקו את הצליל והורידו את הידיים מגובה הכתפיים לכיוון האדמה. הרגישו את התנועה מטה, את הקשר עם הקרקע ואת תחושת ההתבססות. הצליל אוּ – בשאיפה העלו את הידיים חזרה. בזמן הנשיפה והפקת הצליל, הביאו את הידיים לכיוון מרכז החזה. הרגישו את התנועה פנימה ואת הקשר עם מרכז הגוף. הצליל אִי – בשאיפה הישארו לרגע ללא תנועה, ובזמן הנשיפה הורידו שוב את הידיים לכיוון האדמה, הפעם לאורך קו מרכז הגוף. שימו לב לאיכות השונה של התנועה ושל הצליל. הצליל אמ – הצמידו את כפות הידיים בנמסטה בגובה הלב. בזמן הנשיפה הפיקו את הצליל, הרגישו את המגע בין כפות הידיים ואת הרטט שנוצר עם הצליל. חזרו על הרצף כמה פעמים בקצב טבעי. אין דרך לטעות. הקשיבו לתחושות, ואפשרו לנשימה, לתנועה ולקול להתארגן ולהתעדן בהדרגה. שימו לב לא רק למה שאתם עושים, אלא לאופן שבו אתם עושים זאת: כיצד משתנה התחושה בגוף עם שינוי הצליל? כיצד משתנה איכות הקשב? האם איכויות שונות של צליל ותנועה מעוררות איכויות שונות של נוכחות? יש כאן גם תהליך של למידה. אנחנו לא רק קולטים מידע דרך החושים, אלא יוצרים אותו באופן פעיל: מניעים את הידיים, מפיקים צליל, מרגישים את הרטט, מקשיבים לנשימה ושמים לב למה שמשתנה. הפעולה יוצרת חוויה חושית, וההקשבה לחוויה מאפשרת לנו ללמוד ממנה. כך נוצר מעגל של פעולה, תחושה, הקשבה ולמידה. אולי זה אחד הדברים העמוקים שהיוגה מלמדת אותנו. היא משנה את האופן שבו אנחנו לומדים דרך הגוף והחושים, וכך גם את האופן שבו אנחנו תופסים ופוגשים את המציאות.