הישענות היא אחת החוויות הבסיסיות בחיינו. בתחילת החיים אנחנו נשענות על הורינו ודמויות מטפלות אחרות, ובהמשך על חברים, מורים, בני זוג או אנשים בקהילה. בכל רגע, גם כשאנחנו לבד, הגוף שלנו נתמך על ידי משהו: הקרקע, כיסא, מזרן או אפילו כוח הכבידה עצמו. אבל לפעמים, בתקופות של עומס, כאב או מתח, אנחנו שוכחות את האפשרות להישען, ומנסות לשאת את העול לבדנו. התרגול הבא נועד להזכיר אפשרות אחרת.

שכבו על הגב או שבו בנוחות ועצמו עיניים. אפשר להניח שמיכה על הגוף או כרית עיניים. המגע והכובד העדין עשויים לאפשר לגוף להרפות מעט יותר ולהרגיש מוחזק. אפשרו לגוף למצוא תנוחה שבה הוא יכול להרגיש נתמך. הפנו את תשומת הלב אל המקומות שבהם הגוף מקבל תמיכה. הרגישו את משקל הראש, הכתפיים, הגב, האגן והרגליים. שימו לב לנקודות המגע שבהן הגוף פוגש את המזרן, הכיסא או כל משטח אחר. הישארו כך מספר דקות. האם אפשר למסור עוד משקל לקרקע? אין צורך להרפות בכוח או לשנות את התנוחה, רק לבדוק. האם אפשר לאפשר לקרקע לשאת עוד קצת, להחזיק מעט פחות? בכל נשיפה חזרו בעדינות אל אותה שאלה. האם יש אזור בגוף שעדיין מפעיל מאמץ מיותר? אולי אפשר להישען עוד קצת, לתת לו לנוח? אין כאן כוונה להגיע למצב מיוחד או לחוויה יוצאת דופן. רק להתנסות בתחושה הפשוטה של היתמכות. שימו לב כיצד הנשימה משתנה כאשר אינכם צריכים להחזיק את עצמכם. שימו לב לפנים, ללסת, לעיניים ולבטן. לפני שתסיימו, התבוננו בגוף. מה ההרגשה עכשיו? אולי דבר לא השתנה, ואולי התרחשה איזו התרככות. לעיתים התודעה המזינה אינה מופיעה כמחשבה. היא מופיעה כשאנחנו מפסיקים לשאת הכול לבדנו, ומאפשרים לעצמנו להישען.