על המגע הייחודי למורים ליוגה
כל מגע מרגיש אחרת יש מגע של אמא, מגע של חברה או חבר, מגע של אהוב או אהובה, מגע של אויב או אוייבת. יש מגע של מטפל, מגע של מנהל, ומגע של אדם מקרי שפגשנו.
אבל האם יש דבר כזה: מגע של מורה ליוגה?
המורה ליוגה אינה מטפלת במגע כמו שיאצו או מעסה, ולכן היא לא אמורה לגעת כמו מטפלת מקצועית. המורה ליוגה אינה מורה לחינוך גופני או לספורט, ולכן המגע שלה שונה גם מזה.
אני מלמד שלמורות ולמורים ליוגה יכולה להיות שפת מגע ייחודית — טכניקה שמטרתה להקנות ביטחון ולעודד את התלמיד או התלמידה לסקרנות, לחקירה, לתשומת לב לתחושות, להשתרשות ולהרפיה. זו אומנות: לגעת ולעודד את התחושות והאיכויות הללו. אומנות שיש ללמוד ולתרגל שוב ושוב.
חוש המגע - המגע הראשון בחיינו
חוש המגע הוא אחד החושים הראשונים שמתפתחים אצל העובר, ממש בתקופה העוברית המוקדמת. העובר משתמש בחוש המגע כדי להירתע מגירויים שעלולים להזיק לו וליהנות מהחום העוטף של הרחם. מרגע העוברות והלאה במשך כל חיינו , אנו אוספים בזיכרון שלנו חוויות מגע שונות.
אנחנו כמורים צריכים לזכור שכך מגיע התלמיד או התלמידה לשיעור יוגה, עם עבר עשיר של חוויות מגע שונות. מחקרים מראים: מגע משנה את המוח מחקרים מדעיים מראים שכל תחושת מגע משאירה הטבעה בזיכרון הגוף, שמשנות במעט את המוח.
בשפת היוגה, הטבעות אלו נקראות סמסקרות — הטבעות שהמוח יוצר בעקבות חוויות שונות. כאשר המוח מקבל שדר של מגע מסוים, הוא מפרש אותו במהירות על סמך הזיכרונות הללו, ובתוך פחות משנייה יכול לקבוע האם המגע בטוח, תומך ונעים — או מסוכן ומאיים.
יוגה רגישת טראומה – המוח והמגע
בתרגול יוגה רגיש לטראומה, המגע מקבל משמעות כפולה: הוא לא רק כלי עזר טכני, אלא גירוי עצבי עמוק שיכול להשפיע על מערכת העצבים, תחושת הביטחון והקשר בין מוח -לב -גוף. מערכת העצבים שלנו — ובעיקר האמיגדלה וההיפוקמפוס — סורקת באופן מתמיד את הסביבה לאיתור סימני איום או ביטחון. במגע, במיוחד עבור מי שחווה טראומה, המוח מגיב תוך שברירי שנייה: או שהוא נכנס למצב של הגנה (“fight, flight, freeze”) או שהוא מאפשר פתיחה, סקרנות והרפיה.
כשהמורה שומר.ת על עדינות, נוכחות יציבה ושקיפות במגע — ומקדים.ה כל נגיעה בהסבר ובקבלת הסכמה — המוח מקבל אות ביטחון (safety cue). זה מאפשר לקליפת המוח הקדם־מצחית להישאר פעילה, לתווך את החוויה ולמנוע הצפה רגשית. מגע מדויק, איטי ומוסכם לא רק שומר על ביטחון פיזי ונפשי — הוא יוצר בפועל סביבה עצבית שמאפשרת למידה, שינוי ושחרור דפוסים.
המגע של מורה ליוגה – שפת מגע ייחודית
המורה ליוגה תעדיף לגעת בטכניקה שמביאה חווית מגע שונה מכל החוויות הקודמות של התלמיד. כך המוח של התלמיד לא יקשר בין המגע בשיעור ליוגה לחוויות מגע קודמות, כי אין הטבעות דומות. מכיוון שמגע יכול לשדר רגשות שונים: אהבה, כעס, רוגע, עצבנות, תמיכה, עידוד, דחיפה, חיבוק, ליטוף, בטחון, הססנות, מגע מציק, מנחם, מגע מיני, מגע אלים או פולשני.
במספר מחקרים מדעיים, הצליחו להוכיח שמספיק מגע של שניה בכף ידו של אדם כדי להעביר רגש, כאשר העיניים והאזניים סגורות או אפילו כשהאדם נמצא מעבר לקיר. אם מגע מעביר רגשות בצורה כל כך בהירה ומהירה, איזה מסר אתן רוצות שיעבור לתלמידים והתלמידות שלכן כשאתן נוגעות בהן בזמן ביצוע תנוחה?
איזה מסר אנחנו רוצים להעביר במגע בשיעור יוגה?
המסר המרכזי במגע בשיעור יוגה הוא בטחון. המורים והמורות ליוגה רוצים להעצים את תחושת הביטחון בכיתה, בעזרת המגע. התלמידים והתלמידות צריכים להרגיש בטוחים ובטוחות. עוצמת המגע, אם המורה מרגיש שזה נכון להשתמש במגע, חייבת להיות בשליטת התלמיד! אנחנו מכבדים את האוטונומיה של התלמיד/ה על גופו, ולכן לא תמיד נשתמש במגע, נשאל ונוודה שאכן זה מתאים. כשנשתמש במגע — נזכור התלמיד/ה תמיד שולט/ת בעוצמה ובכמות המגע.
לא מפתיע שהמורים ליוגה ממעטים לגעת או מצמצמים את השימוש במגע בעקבות ההבנה שמגע יכול לעורר טראומות ולהביא לתוצאה הפוכה מכוונת המורה. אבל דווקא עכשיו אפשר לנצל את התקופה הזו כדי ללמוד מחדש את אומנות המגע הייחודי של מורה ליוגה. לטעמי, המגע הוא אחד הכלים העוצמתיים שיש למורה ליוגה. שימוש רגיש, נבון ומקצועי במגע משפר פלאים את היכולת להעביר את היוגה לתלמידים.
מגע של מורה ליוגה יעודד את התלמיד.ה לסקרנות, חקירה, לתשומת לב לתחושות, לחוויה של כל שבעת העקרונות - תודעה שקטה,השתרשות,חיבור, הרפיה, כוונה, נשימה והתרחבות.
מה מיוחד בטכניקת המגע הייחודי למורה היוגה?
- המגע משתמש בעיקר בגב כף היד, בעצם המסרק הראשונה ובקצה האצבע — בניגוד למגע נפוץ שמבוצע עם החלק הפנימי של כף היד. המגע דרך שימוש באזורים הללו יוצר חווית מגע ייחודית להוראת היוגה.
מגע יציב, ללא תנועה, תומך במסר של ביטחון. היציבות של המגע מעודדת גם יציבות בתודעה. המגע היציב והעמיד לאורך זמן מתעצם ומצליח לגעת ברבדים עמוקים יותר בגוף-נפש מבלי לעורר חוויות קודמות.
המורה ליוגה יוזמת את המגע, רק לאחר אישור התלמיד/ה. לאחר שנוצר המגע, התלמיד שולט בעוצמה שלו. המורה מבקש.ת הפידבק מילולי לכל אורך קיום המגע, כך שהתלמיד הוא האקטיבי ומבין שהוא צריך לדייק את המורה ולא הפוך.
תלמידים נוטים לחשוב שמגע הוא ניסיון להזיז או לתקן אותם בטכניקת המגע שלנו, התלמידים לומדים לבוא לקראת המגע, להשתרש לתוכו במקום לברוח. למשל, כשמניחים גב כף היד על השכמות או השוק, התלמיד מתבקש להשתרש או להרפות אל המגע. כך התלמיד שולט בעצמת המגע — יכול להרפות מעט או הרבה, להשתרש בעדינות או בחוזקה. גב כפ היד של המורה היא יציבה ומדוייקת ומאפשרת לתלמיד ליצור את האינטראקציה הנכונה.
המגע יהיה בדרך כלל אופקי או אנכי לאדמה. מגע אופקי מעצים השתרשות וחיבור של הקצוות. מגע אנכי מעצים הרפיה לכיוון האדמה. אנו מנצלים את כוח הכובד לפיתוח יציבות והרפיה.
אחד הדברים המיוחדים במגע, כמו שהוא עצמתי ומהיר, כך הוא דו-צדדי. המורה שהניח/ה את גב כף היד שלה/ו יכול/ה להרגיש איך זה מרגיש לתלמיד.ה. אם זה לא מתאים תהיה רתיעה מהמגע, אם המגע מדוייק ויצר השתרשות יותר מהותית לתלמיד גם המורה ת/ירגיש השתרשות יותר מהותית בגוף, אותו דבר עם הרפיה או כל עקרון אחר. מגע מדוייק של מורה ליוגה הוא מגע עם רגישות לתגובה, והמורה יכול/ה להרגיש אם המגע תמך בהוראה או הפריע.
מיקום המורה, ברגע שנוצר מגע, התלמיד-מורה יוצרים תנוחה הרמונית. יש השפעה ליציבה של המורה, למיקום של המורה ולהניח את המגע בצורה מדויקת כדי שהמגע יהיה אפקטיבי. לכן המגע של מורה יוגה הוא ממש לא מובן מאליו, אלא טכניקה שיש ללמוד.
ככל שהגירוי יותר מעודן, כך ההשפעה גדולה יותר. עקרון זה נקרא "אפקטיביות הפוכה" (Inverse Effectiveness) במדעי המוח. בקורסים אנו מלמדים לגעת בצורה הכי מעודנת ומינימלית — זו הדרך האפקטיבית ביותר.
טכניקת “החלקת העור” – המגע שהתלמיד יוצר לעצמו
לאחרונה גיליתי שהמגע המדויק ביותר שאני יכול ללמד הוא דווקא זה שבו התלמיד.ה עצמו.ה יוצר את המגע שמתאים לו. אי אפשר ליישם זאת בכל התנוחות, אך יש טכניקה עדינה שאני קורא לה “החלקת העור” — מגע שבו התלמיד מעביר את כף ידו על פני העור בתנועה כמעט בלתי מורגשת, היוצרת הדהוד עד לעומק העצמות. המורה שלי לשיאצו לימד אותי עיקרון שנחרט בי: ככל שהמגע יותר עדין וחיצוני — כך הוא חודר עמוק יותר. דרך “החלקת העור” ניתן ללמד את התלמידים לעודד את גופם באופן עצמאי, להקשיב לאיכויות כמו השתרשות, הרפיה וחיבור, ולחוות את העקרונות שלמדנו בשיעור דרך מערכת החישה שלהם עצמם.
